"להיות ערמומי"
מאת ג'ולי באומגרדנר
גברת צעירה סיפרה להוריה שהיא הולכת לקולנוע עם חברים. כשנשאלה איזה סרט הם הולכים לראות, היא מיד אמרה להוריה כותר אחד בידיעה שהיא מתכוונת לצפות בסרט בדירוג R, מה שלא יהיה מקובל על הוריה. היא אומרת שהיא לעולם לא תשכח את הרגע שבו מישהו התיישב לידה באולם הקולנוע... זה היה אביה!
הורים של נער אחר אמרו לה במפורש שאין לה מקום בפייסבוק.com או myspace.com. עם הזמן הוריה חשדו שיש לה מקום. לאחר שהתעמתה היא הודתה, אך הרגישה מוצדקת במעשיה כי "כל השאר עושים את זה".
יש שיגידו שזו התנהגות אופיינית לבני נוער ורק חלק מההתבגרות. אבל בעולם עם כל כך הרבה אי ודאות, כמה מקום צריכים ההורים לתת לילדיהם?
"שתי הדוגמאות הללו הן תזכורות מצוינות מדוע הורים צריכים להישאר ערניים", אמרה פאם ג'ונסון, מטפלת מקומית. "בימים אלה, בני נוער נראים לעתים קרובות כפסאודו מתוחכמים. אם ההורים לא נזהרים, הם יכולים לטעות ולהיכנס לאשליה שהם רק מתמודדים עם מבוגרים צעירים כשזה לא המקרה".
מחקרים מראים שהמוח של המתבגר עדיין בפיתוח אפילו בתחילת שנות ה-20. תחושתו של מתבגר לגבי נכון ולא נכון, של גבולות מתאימים בריאים, תחושתו כיצד להעריך מצב – מה בטוח ומה לא – כולם עדיין מתפתחים. למרות שיש להם ידע רב, בני נוער בדרך כלל לא מקבלים את העובדה שדברים רעים יכולים לקרות להם.
"ללא קשר לשאלה אם ילד מאמין שיש לו את הזכות לעשות משהו, תפקידו של ההורה להרשים אותו שכל עוד אתה גר בבית הזה, אלו הציפיות שתחיה לפיהן", אמרה גברת ג'ונסון. "היו מקרים עם הילדים שלי שקיבלתי החלטה על סמך מידע קיים. מאוחר יותר קיבלתי מידע נוסף ושיניתי את דעתי. זה מסתכם בסוגיות של כבוד אישי, בטיחות, אמת ויושר. אלה חיוניים. אני צריך להיות מסוגל לסמוך על הילדים שלי. אם אני לא יכול לסמוך על הילדים שלי שיעשו את מה שאני מצפה מהם, בין אם בנוכחותי ובין אם לא, יש מחיר שמשפיע על מערכת היחסים שלנו ועל כל מערכת יחסים אחרת שיש לילד שלי".
כאשר מלמדת בני נוער על אחריות ואחריות, גברת ג'ונסון מעודדת את ההורים לזכור את הדברים הבאים:
- התחל מנקודת הנחה שמתבגרים עדיין לא סיימו להתפתח. הם
על עקומת למידה ענקית. אם הם היו פעוטות ורק מתחילים ללכת, האם היינו משחררים אותם בהמון ונותנים לאנשים להפיל אותם מסביב או שהיינו שם כדי לספק בטיחות ומבנה? כמתבגרים, הם פעוטות הנכנסים לעולם המבוגרים. לתת להם להתעסק בבגרות ללא רשת ביטחון עלול להיות מסוכן מאוד.
בני נוער רבים מנסים להצדיק את מעשיהם באמירות כמו, "רציתי את זה אז אני צריך את זה", או "כל השאר עושים את זה ולכן, אני אמור להיות מסוגל", זה לא נדיר. עם זאת, תפקידו של ההורה לא להתעלם מסוג זה של חשיבה פגומה. חלק מרשת הביטחון מלמד אותם מדוע החשיבה הזו לא תביא אותם לאן שהם רוצים להיות בחיים. - תקשורת פתוחה עם המתבגר שלך היא קריטית. צפו מהילד שלכם לספר לכם את זה
האמת ותבין שהם כנראה יעשו טעויות בשיפוט. זה התפקיד שלך להישאר צעד אחד לפניהם. - כאשר בני נוער ערמומיים, צריכות להיות השלכות מתאימות. הם צריכים ל
להבין מה קורה כשהאמון אובד ומה עליך לעשות כדי לבנות מחדש את האמון הזה. - תהיה הורה מתמצא. שימו לב לנוהלי האינטרנט שלהם. תתקשר להורים אחרים
לאשר תוכניות. המטרה היא ללמד לא לגדל בוז ועוינות. - היזהר לא לקבל החלטות על סמך פחד. המטרה שלך היא כל הזמן
להעריך את יכולתם להתמודד עם מצב ולקבל החלטות על סמך עובדות.
"אני זוכרת את הפעם הראשונה שבתי רצתה לנסוע לפלורידה בחופשת האביב", אמרה גברת ג'ונסון. "היא הייתה בת 18 ומעולם לא נתנה לנו סיבה לא לסמוך עליה. הרגשתי טוב עם האנשים שהיא נוסעת איתם, אבל התקשיתי לבלוע את העובדה ששלוש בנות יהיו לבד על הכביש. היו להם רקורדים טובים והבנתי שהיא תעזוב לקולג' בעוד כמה חודשים. למרות שדאגתי לאיכות הסביבה, קיבלנו את ההחלטה לשחרר אותה. הייתי צריך להתגבר על הפחד שלי.
המטרה הסופית היא לגדל מבוגרים אחראיים. לימוד ויישום שיעורים יקרי ערך אלה במהלך שנות ההתבגרות יכולים לעזור להם לפתח את מיומנויות החשיבה הביקורתית הנחוצות כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי החיים. בפעם הבאה שתרגישו שבני הנוער שלכם שוחקים אתכם, הישארו שם וקחו בחשבון את התמונה הגדולה.
ביוגרפיה: ג'ולי באומגרדנר היא המנהלת של ראשון ראשון ואחרון אחרון, ארגון המוקדש לחיזוק הזוגיות והמשפחות באמצעות חינוך, שיתוף פעולה והתגייסות. ניתן להשיג אותה בכתובת julieb@firstthings.org.
הוסף תגובה