כשאשתי ואני נודע לנו שיש לנו ילד ראשון, לקח לנו זמן לבחור שם. היא רצתה משהו ייחודי, בעוד שאני רציתי משהו מקראי. החלק הקשה היחיד הוא ששמות מקראיים הם נפוצים או קשים להגייה. אבל, לפי הצעה של חבר, התמקמנו בשמחה על שפרד. אבל גם רצינו לקרוא לו רועה מסיבה חשובה זו: בכל פעם שאנו אומרים את שמו, אנו נזכרים ברצונו של אלוהים לרעות את ילדינו לכבודו.
אשתי ואני שנינו נוצרים אוונגליסטים. אנו מאמינים בבשורה הטובה של ישוע המשיח. אנו מאמינים שישוע הוא הבן של אלוהים, מת על הצלב וקם מן המתים כדי שנוכל לקבל מחילה על חטאינו ושנוכל לקבל חיי נצח איתו. ואם החדשות הטובות האלה נכונות, האם לא יהיו להן השלכות משמעותיות על כל היבט של ההורות שלנו?
הגעתי להבנה שהורות נוצרית היא לא תוכנית בת 12 שלבים לגידול ילדים מושלמים. הורות נוצרית היא לא פחות מהורות לאור הצלב של ישוע המשיח. במאמר זה, אני רוצה לעזור להניח את הבסיס למה הורות נוצרית מוצלחת היא לעודד הורים נוצרים לגשת להורות באופן תנ"כי וכמשיח.
אבל הנה כתב ויתור: אני לא כותב את זה כהורה מושלם שההורות מובנת, ואני לא כותב כנוצרי מושלם שהחיים הנוצריים מובנים לו. האמת, אשתי ואני נמצאים בעונה הכי קשה כהורים ברגע זה ממש. הרגע הבאנו הביתה תאומים שזה עתה נולדו, ומאז שהבאנו אותם הביתה (ואפילו מספר שבועות לפני שנולדו) היה קשה להורות לילדנו בן ה-4 והשנתיים. הם חשו שהעולמות שלהם עומדים להתהפך (מה שהם היו), והם התחילו להזדקק לנו יותר ולפעול כדי למשוך את תשומת ליבנו ללא קשר לגוף המרפא של אשתי, לחוסר השינה שלנו ולכל השאר. מתח שמגיע עם יילוד (שלא לדבר על שניים!).
לכן, כמו שמטיף טוב צריך לעשות, אני הולך להצביע על כתבי הקודש ולא על כל דבר הנוגע אלי. ואני הולך להסתכל על אחד הפרקים החשובים בתנ"ך (גם בנושא הורות וגם בכלל): דברים ו'. לאחר שוטטות במדבר ארבעים שנה, עם ישראל עומד על סף כניסה אל המובטחת. ארץ, ומשה נושא את נאום הפרידה שלו לפני מותו, וכאן הוא מעלה ארבע נקודות חשובות על הורות נאמנה ומקראית.
1. הורות נוצרית היא מקראית (דברים ו':6-1)
תוכן העניינים
"וְעַתָּה הוּא הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַכְּלָלִים אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ללמדך למען תעשה אותם בארץ אשר אתה עובר אליה לרשתה למען יראת יהוה שלך. אלהים אתה ובנך ובן בנך בשמרת את כל חוקיו ומצוותיו אשר אנכי מצווה אותך כל ימי חייך ולמען יארכו ימיך".
בספר דברים, משה חוזר על התורה (או ה תורה) לעם לפני שהם נכנסים לארץ המובטחת. התורה הזו באה מה' עצמו והיו דבריו לעמו בריתו כדי להסביר כיצד הם יחיו כעם בריתו. אבל שימו לב איך התורה הייתה וצריכה להיות מועברת: מה' ועד משה; משה לעם; העם לבניהם; הבנים האלה לבניהם.
כל כך הרבה מהעיוות והבליעה של הורות נוצרית היא התקשורת של דבר אלוהים. אלוהים התכוון שדברו יועבר מהורים לילדים, הן בתקופת הברית הישנה והן בתקופת הברית החדשה. פאולוס אמר באפסיים ו':6, "אבות, אל תכעסו את ילדיכם, אלא גידלו אותם במשמעת ובהוראה של ה'".
אם אתם מחפשים את הבסיס למהי הורות נוצרית, זה התנ"ך. זו הסיבה שאיננו יכולים פשוט להרתיח את ההורות הנוצרית למספר שלבים או עקרונות קלים. התנ"ך אינו ספר חוקים חתוך ויבש, אלא אוסף של 66 ספרים מחברים, תקופות וז'אנרים שונים, אך עם אחד סיפור מאוחד על תוכניתו של אלוהים לגאול בני אדם חוטאים באמצעות ישוע המשיח. וכהורים, אנו מופקדים על גידול ילדינו כדי לדעת מה אומר התנ"ך; לא רק על מוסר אלא על הגאולה שאנו צריכים ויש לנו במשיח.
2. הורות נוצרית מתחילה בליבך לפני האדון (דברים ו':6-4)
"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. תאהב את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל כוחך. והדברים האלה אשר אני מצווה אותך היום יהיו על לבבך."
בביטוי "הורות נוצרית", עלינו לזכור שהמילה "נוצרית" מתארת את ההורה יותר משהיא מתארת את סגנון ההורות. הורה נוצרי חייב בראש ובראשונה להיות נוצרי: מי שהתוודה וחזר בתשובה על חטאו וקיבל את מתנת החסד והסליחה בחינם באמצעות חייו, מותו ותחייתו של האדון ישוע המשיח. הם אוהבים אותו ונכנעים לאדנותו.
והיה זה האדון ישוע שציטט את דברים ו:6 וקרא לזה "המצווה הגדולה ביותר" (מתי כ"ב:5). הורות נוצרית (כל דבר בחיים הנוצריים) לא עומדת לנבוע מעצם עשייה x, y, ו z, אלא מאמהות ואבות שאוהבים את אלוהים בכל ליבם, נפשם ועוצמתם.
זה אולי החלק הקשה ביותר, כי אף אחד לא אוהב את ה' בכל ליבו. כולנו חוטאים ונכשלים מהסטנדרט שאלוהים מציב לנו (רומים ג':3). ובהרבה מובנים, הילדים שלנו מביאים את החטא שלנו. הם מביאים את התסכול שלנו, האנוכיות שלנו, הכעס שלנו, הדרישה שלנו לצייתנות מושלמת. ובאותם זמנים אנחנו צריכים להתוודות על חטאינו, בידיעה שאלוהים נאמן וצודק לסלוח לנו (יוחנן א' 23), ושאהבת החסד בתורה מניעה אותנו לאהוב את אלוהים ולאהוב אחרים (יוחנן א' ד'). :1).
3. הורות נוצרית היא מכוונת (דברים ו':6-7)
"תלמד אותם בשקידה את בניך ותדבר עליהם בשבתך בביתך ובדרך ובדרך ובשכבת ובקמתך. תקשור אותם לאות על ידך, ויהיו כחזיתות בין עיניך. תכתוב אותם על מזוזות ביתך ועל שעריך."
איש חכם אמר פעם: "לעשות ספרים רבים אין קץ" (קהלת יב, יב), וזה נכון לגבי ספרי הורות. זה לא אומר שאין להם את המקום שלהם, אבל משה אומר כאן שהורות נאמנה מתקיימת על ידי העברת דבר אלוהים באירועי היומיום היומיומיים - ישיבה ליד השולחן, נסיעה במכונית, הליכה לישון והתעוררות. . הם צריכים להיות כמו הבגדים שלנו ותפאורה על הקירות שלנו (אבל, יותר חשוב, לבושים על הלב שלנו).
חשוב שההורות שלנו לא תסבול מ"שיתוק על ידי ניתוח". אם יש לנו את התנ"ך, ש"נושם על ידי אלוהים ומועיל להוראה, לתוכחה, לתיקון ולהכשרה בצדק" (שהן מטרות נהדרות להורות, לא?), אז אנחנו צריכים לתקשר. המילה הזו באופן קבוע ובכוונה לילדינו.
זה לא צריך להיות רשמי, כמו לנסות לשמור על הילדים שלך בשקט ללימוד תנ"ך של שעה, אלא על ידי הזרקת אמת מקראית בכל הזדמנות. כשהילדים הסקרנים שלך שואלים אותך שאלה והחיים או העולם, אל תצחצחי את זה סתם! אם אתה יכול, הפנה אותם לאלוהים או לתנ"ך לקבלת התשובה.
למעשה, משה אומר לנו לעשות בדיוק את זה.
4. הורות נוצרית מדגישה את החסד והרחמים של אלוהים (דברים ו':6-20)
"כאשר ישאל אותך בנך בבוא העת מה פשר העדות והחוקים והכללים אשר צוה ה' אלוקינו אותך?" אז תאמר לבנך: עבדי פרעה היינו במצרים. ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה. ויראה ה' אותות ומופתים גדולים וקשים נגד מצרים ונגד פרעה וכל ביתו לעינינו. ויוציא אותנו משם למען יביאנו ולתת לנו את הארץ אשר נשבע לתת לאבותינו. וַיְצַוָּהֵנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לִרְאוֹת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְטוֹבֵנוּ תָּמִיד, לְהַחְיִינוּ כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הַיּוֹם. ויהי צדקה לנו אם נזהר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלוקינו, כאשר ציווה אותנו'".
הילד ההיפותטי הזה שואל את אביו למה הם עושים את כל הדברים הדתיים שהם עושים (ואם אתה קורא את ספר דברים עד הסוף, זה הרבה!). האב יכול היה לומר, "זה בדיוק מה שאנחנו עושים." "אני לא יודע, תשאל את אמא שלך." "זה לא משנה, פשוט תעשה את זה." הוא מסביר את ה"למה" בפירוט מפואר. "אנחנו עושים את הדברים האלה כי ה' הציל אותנו מעבדות במצרים, ואנחנו עושים זאת לכבודו ולטובתנו".
כהורה נוצרי, הדבר החשוב ביותר שיש לנו לתקשר לילדינו הוא הבשורה של ישוע המשיח, מי הוא ומה הוא עשה על הצלב. לכל ההוראות שניתנו לנו יש את הבשורה כבסיס. אז, אם הילד שלך שואל "למה? למה אנחנו הולכים לכנסייה כל יום ראשון? למה אנחנו מתפללים ביחד? למה אנחנו קוראים את התנ"ך?" (או שאלה שקשה עוד יותר לענות עליה באקלים פוליטי ותרבותי כמו שאנחנו נמצאים בו היום), אתה יכול להגיד להם למה. "מפני שהמשיח מת על הצלב כדי לסלוח לנו על חטאינו ושיהיה איתו חיי נצח, והוא הראה לנו איך לחיות חיים שמכבדים ומפארים את עצמו כמלך עד שהוא ישוב או יקרא לנו הביתה."
האזן לדרשות הכומר ריקס ב כנסיית אחוות גרייס.
ריק לימן (M.Div., Southern Baptist Theological Seminary) משמש ככומר של Grace Fellowship Church במריסוויל, אוהיו. הוא ואשתו, לורה, נשואים מאז 2017 ויש להם ארבעה ילדים: שפרד, רייצ'ל, פטריק וטיטוס. אתה יכול להאזין לדרשות שלו ב gfcmarysville.com.
הוסף תגובה